קטע ההר המכונה בשם ´הר ציון´ היא למעשה שלוחה דרומית של הר גדול בהרבה, עליו שוכנים הרובע היהודי והארמני. אין כל הבדל טופוגרפי בין העיר העתיקה ובין הר ציון, ורק מיקומה השרירותי של החומה העות´מאנית מפריד ביניהם. מהתנ´´ך עולה שהשם ´הר ציון´ שימש בימי המקרא את הר הבית דווקא: ´´מֵעִם ה´ צְבָאוֹת הַשֹכֵן בּהַר צִיּוֹן´´ (ישעיהו ח´, יח), ´´הַר צִיּוֹן זֶה שָכַנְתָ בּוֹ´´ (תהלים ע´´ד, ב) ועוד. הכינוי נדד מערבה במאה השישית לספירה, בעקבות זיהוי שגוי של המצודה עם מגדל דוד. מכאן קָצרה הדרך לכנותה ´מצודת ציון´, ולפיכך – הר ציון.

הקארדו (לטינית: Cardus) היה כינויו של הנתיב שחצה ערים ומחנות צבא באימפריה הרומית מצפון לדרום.

הקארדו שימש בדרך כלל כמרכז המסחרי של העיר, והיו בו חנויות וסוחרים ונקרא גם "קארדו מקסימוס" - הקארדו הגדול. הרחוב המשני, הניצב לקארדו, נקרא דקומאנוס. פירוש המונח "קארדו" בלטינית הוא "ציר מרכזי" (כמו במילה קרדינל) ולכן, בהשאלה, שם הרחוב הראשי בעיר הרומאית. למרות הדמיון בשם, אין קשר בין ה"קארדו" הלטיני לבין ה"קרדיה" היוונית, שמשמעותה "לב" (כמו במילה "קרדיולוג"). בצומת הדרכים בין הקארדו והדקומאנוס הייתה כיכר גדולה, בה היה הפורום הרומי.

בירושלים, היה הקארדו הרחוב ראשי בתקופה הרומית והביזנטית, ונמתח בתוואי העובר משער שכם לשער ציון. בשונה מרוב הערים הרומיות, בירושלים נבנה גם קארדו מכסימוס נוסף, הקארדו המשני שנמשך משער שכם לכיוון שער האשפות בתוואי הגיא המרכזי המכונה על ידי יוספוס פלביוס, ה"טירופיאון" (ויקיפדיה).