העיר העתיקה בירושלים היא אזור עתיק של ירושלים בשטח שגודלו כקמ"ר אחד, המוקף על־ידי חומות ירושלים. כן נכלל בעיר העתיקה הר ציון, הנמצא מחוץ לחומות אך צמוד להן. החומות המקיפות את העיר העתיקה נבנו בשנים 1535-1538, על־ידי הסולטן הטורקי סולימאן הראשון. בישראל, הביטוי "העיר העתיקה" מתייחס לעיר העתיקה בירושלים.

העיר העתיקה נחלקת לארבעה רבעים: המוסלמי, הנוצרי, הארמני והיהודי.


העיר העתיקה במתכונתה ובגבולותיה המוכרים לנו כיום מקורה בתקופה העות´מאנית, אם כי רבים מן האתרים המצויים בגבולותיה מקורם קדום יותר. על תולדות העיר העתיקה בתקופה העותומנית ראו בערך ירושלים בתקופה העותומנית. רק לקראת סופה של התקופה העות´מאנית, במחצית השנייה של המאה ה-19, החלה ירושלים להתפשט ולהתרחב אל מחוץ לגבולות העיר העתיקה, לחלק העיר שנקרא "העיר החדשה" ומהווה היום את מרבית שיטחה של העיר. עם התבססות ההתיישבות מחוץ לחומות, החלו לכנות את חלקה הוותיק של העיר שבין החומות "העיר העתיקה".

במלחמת העצמאות עברה השליטה במזרח ירושלים, כולל העיר העתיקה, לידי ירדן, וכל תושביה היהודיים של העיר פונו ממנה.

שליטתה של ירדן נמשכה עד לכיבוש הגדה המערבית, כולל מזרח ירושלים והעיר העתיקה, על ידי צה"ל במלחמת ששת הימים. זמן קצר לאחר תפיסת השליטה בעיר החליטה ממשלת ישראל להחיל את החוק הישראלי על מזרח ירושלים, שהעיר העתיקה הייתה חלק ממנה, ולתושביה הפלסטינים ניתן מעמד של תושב קבע. הקהילייה הבינלאומית אינה מכירה בהחלת החוק הישראלי ורואה במזרח ירושלים חלק מהשטחים, ובשכונות היהודיות שהוקמו בה - התנחלויות. אפילו ממשלת ישראל טוענת בפורומים בינלאומיים כי החלת החוק על השטח אינה סיפוח. אולם בית המשפט העליון קבע כי מזרח ירושלים היא חלק בלתי נפרד ממדינת ישראל.

עד מהרה החלה ישראל לשקם את הרובע היהודי ולחדש את היישוב היהודי בו.

ב־1981 הוכרז השטח כאתר מורשת עולמית על ידי אונסקו (בעקבות בקשה של ירדן) וכיום הוא נמצא ברשימת האתרים בסכנה של הארגון.