כיפת הסלע (ערבית: قبة الصخرة, תעתיק מדויק: קבת אלצח´רה, הגייה: קוּבַּת אַ-סַ´חְ´רַה; יוונית: "טמפולי דומינו") - מבנה מוסלמי ששוכן במרכזו של הר הבית, מעל לאבן השתיה. הכיפה הפכה להיות סמל הלאומיות הערבית הפלסטינית, ותמונתה מתנוססת בבתים ערביים פלסטיניים רבים, וכן על-גבי סמלים של תנועות לאומיות פלסטיניות.

כיפת הסלע נבנתה בין השנים 687 עד 691 על-ידי הח´ליף עבד אל מליכ מבית אומיה. הח´ליף העבאסי אל-מאמון (813 - 833) שיפץ את המבנה, והחליף את אריחי הקיר שציינו כי המבנה נבנה על-ידי הח´ליף עבד-אל-מליכ באריחים הנושאים את שמו, אולם לא שינה את תאריך הבניה המופיע עליהם.

כיפת הסלע היא המבנה המוסלמי העתיק ביותר שנשתמר ללא שינוי, ונחשב למופת אדריכלי ואומנותי.

כיפת הסלע עצמה אינה מסגד, ואין נערכות בה תפילות בציבור, אלא היא חלק ממתחם מסגד אל אקצא. למרות זאת, היא מכונה בטעות על ידי רבים בשם "מסגד עומאר". אין להתבלבל בינה לבין מסגד עומר השוכן סמוך לכנסיית הקבר ברובע הנוצרי.

במסורת היהודית הבנין נבנה מעל אבן השתיה - אותו סלע שממנו הושתת ונברא העולם. כאן גם, על פי המסורת, התרחשה עקידת יצחק, ומקום כיפת הסלע מזוהה עם החלק הקדוש של בתי המקדש, הראשון והשני. על פי הרדב"ז, על אבן השתיה היה הארון אשר בקודש הקודשים.

במסורת המוסלמית במבנה נשמרו שתי שערות שעל פי האמונה מקורן בזקנו של הנביא מוחמד. הם גם מאמינים כי מכאן עלה מוחמד השמימה. ישנם הטוענים כי בניית הכיפה, הייתה אקט של שליטה כלפי הנוצרים, וישנם הטוענים שהמבנה הוקם על מנת לשמר ולהגן על כיפת הסלע.

חוסיין מלך ירדן תרם מכספו לשיפוץ הכיפה, שצופתה מחדש בשכבת זהב, בתהליך אלקטרוכימי מיוחד. לצורך ציפוי הכיפה נדרשו כ - 150 ק"ג של זהב טהור.

דגם של כיפת הסלע מצוי במוזיאון מגדל דוד, בעיר העתיקה, בירושלים.